פסק-דין בתיק עב"ל 201/10

השופט יגאל פליטמן

1.     בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופטת לאה גליקסמן ונציגי הציבור מר עודד הון ומר שלמה קוגן; ב"ל 1507/08) בו נדחתה תביעת המערער להכיר באוטם בשריר הלב שאירע לו ביום 3.6.2007 כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

הרקע העובדתי

2.     המערער הועסק בחברת ש.ע.ל רובין ייבוא ושיווק בע"מ (להלן- החברה), העוסקת בייבוא ושיווק משקאות חריפים. בתצהירו לבית הדין האזורי פירט המערער את השתלשלות האירועים שהובילה, לטענתו, לקרות האוטם ביום 3.6.2007. להלן נפרט את גרסת המערער בתצהירו, כפי שפורטה בפסק הדין האזורי:

" התובע (הוא המערער - י.פ.) העיד בתצהירו כי תפקידו בחברה הוא להוביל משקאות חריפים ופיזור הסחורה ללקוחות השונים, כאשר ככלל הכנת ההזמנות, דהיינו העמסת הסחורה על המשטחים והעמסה למשאית מתבצעת על ידי מנהל המחסן ובאחריותו, ורק בחלק קטן של המקרים הוא מסייע בשלב ההעמסה בלבד למשאית שלו באמצעות המלגזה; ביום 3.6.07, שהיה יום ראשון בשבוע, הוא הגיע מוקדם מהרגיל לעבודה מאחר שמנהל המחסן, מר מייק שרון, שהה בחופשה; התובע כנהג בכיר וותיק בחברה ובעל רישיון למלגזה התבקש לסייע ולמלא את מקומו של המחסנאי בהכנת ההזמנות, דהיינו סידור הסחורה על המשטחים, הוצאת סחורה והעמסה של המשאיות האחרות; ככלל, הוא אינו מסייע בהכנת ההזמנות והעמסת הסחורה על המשאיות, והיה זה מקרה חריג בו התבקש לסייע לעוזר המחסנאי; מאחר שמדובר היה בתחילת החודש ובעונת הקיץ שהיא עונה לחוצה, וכן מאחר שהיו הזמנות שהצטברו במהלך סוף השבוע ולא טופלו, הייתה כמות גדולה של הזמנות לטיפול; את ההזמנות מכינים על המשטחים באופן ידני, על בסיס תעודות ההזמנה, ולשם כך צריך להוריד ארגזים מהמשטחים ולהעביר אותם באופן ידני למשטח ההזמנה, ולאחר הכנת המשטח לעטוף אותם עם ניילון, פעולה הכרוכה במאמץ ואף בתחושת סחרור; התובע נדרש במקביל להכנת ההזמנות לדאוג גם להעמסת המשאיות באמצעות המלגזה, כדי שהוא ונהגי המשאיות האחרים יצאו בזמן לקווי החלוקה. מדובר היה בארבע משאיות וכמות רבה של סחורה שהיה צריך להעמיס תוך פרק זמן קצר; הכנת ההזמנות הייתה קשה ומבלבלת עבורו שכן אין לו מיומנות בעניין זה; עוזר המחסנאי הלחיץ אותו והוא חש לחץ רב ואחריות גדולה. בעקבות לחץ זה, התובע החל לחוש לחץ קל בחזה, ונפלו לו במהלך ההעמסה כ-10 קרטונים של בירות מהמשטח והוא נאלץ לרדת מהמלגזה ולאסוף את הסחורה שהתפזרה על השטח מה שהגביר את תחושת הלחץ והוא חש רע מאוד; לאחר מספר דקות הוא הרגיש "לחץ בחזה, כאבים חולשה וטשטוש " ופונה לבית החולים, שם אובחן אצלו אוטם קדמי בשריר הלב".

פסק הדין האזורי

3.     בית הדין האזורי קבע בפסק דינו, כי לא הוכח אירוע חריג בעבודתו של המערער ביום האירוע. קביעה זו התבססה על מספר נימוקים. הנימוק הראשון הוא סתירות שנפלו בין גרסת המערער לתיעוד הרפואי. כך, למשל, בדו"ח חדר המיון מיום האירוע נכתב "כאבים בחזה לסירוגין מזה כיומיים". בגיליון בדיקה ומעקב מבית החולים מאותו יום נכתב כי "החולה סובל מתעוקת חזה חדשה שהתחילה לפני 72 שעות במאמצים". בית הדין האזורי קבע, כי הסברו של המערער לעניין זה, לפיו הכאב היה כה חזק וכי היה מטושטש עד שהזמן נראה לו כמו יומיים, איננו משכנע.

4.     עוד נימוק לקביעת בית הדין לפיה לא הוכח אירוע חריג הוא סתירות בין גרסת המערער בתצהירו לבין הודעתו לחוקר המוסד. כך, למשל, בניגוד לנטען בתצהירו של המערער כי רק ב"חלק קטן מהמקרים אני מסייע בשלב של ההעמסה בלבד למשאית שלי באמצעות מלגזה", בהודעתו לחוקר המוסד אמר כי בשבוע "יוצא לי בין פעם עד שלוש פעמים להעמיס את המשאית". זאת ועוד. המערער העיד בתצהירו כי הלחץ ביום 3.6.2007 בא לידי ביטוי הן בעבודה פיזית והן בלחץ נפשי. לעומת זאת, בהודעתו לחוקר אמר המערער כי "פיזית לא עבדתי יותר קשה, הייתי יותר בלחץ, וגם נפלו לי ארגזים באמצע העמסה וזה גם הלחיץ אותי. בשבוע שלפני האירוע מ- 3.6.2007 עבדתי בהעמסת סחורה למשאית חלק מלגזה וחלק ידני, תלוי מה נופל".

5.     נימוק נוסף הוא הסתירות שנפלו בגרסת המערער עצמה. כך, למשל, המערער העיד בתצהירו כי ביום האירוע הגיע מוקדם מהרגיל לעבודתו, באופן מיוחד, לבקשתו של מר תורג'מן, עוזר המחסנאי בחברה. אולם מר שרון, המנהל הלוגיסטי של החברה והאחראי והמפקח על תנועת הסחורות בה, העיד כי יום עבודתם של הנהגים מתחיל בשעה 6:30 בבוקר, ולגבי המערער עצמו העיד כי היה נוהג להגיע בשעות 6:30 - 7:00 בבוקר, ולעיתים אף מוקדם יותר. גם מעדותו של מר ערמון, סמנכ"ל ומנהל השיווק בחברה, עולה כי בתקופות לחץ המערער התבקש להגיע מוקדם יותר, ואין מדובר בבקשה חריגה.

גם באשר לעדותו של המערער לפיה בימים רגילים הוא אינו עובד בשעות הבוקר אלא שותה קפה ומקבל משאית מוכנה להובלה, קבע בית הדין, כי מהודעת המערער לחקור המוסד ומעדותו של מר שרון עולה, כי המערער נוהג לסייע בהעמסה הן של המשאית שלו והן בהעמסת משאיות של נהגים אחרים.

6.     עוד קבע בית הדין, כי מהעדויות שנשמעו בפניו עולה כי כל התקופה ממרץ- אפריל עד לאחר החגים היא תקופה המתאפיינת בלחץ עבודה.

7.     לאור האמור הגיע בית הדין האזורי לכלל מסקנה, כי גרסתו המאוחרת של המערער סותרת את הודעתו לחוקר המוסד ואת התיעוד הרפואי, ולפיכך לא עלה בידו להוכיח אירוע חריג בעבודתו ביום 3.6.2007. משכך דחה בית הדין האזורי את התביעה. מכאן הערעור שבפנינו.

הערעור:

8.     בערעורו טען המערער, כי עקב היעדרותו של מנהל המחסן, מר שרון, מעבודתו ביום האירוע, נאלץ לבצע באופן חריג לשגרת עבודתו, שני סוגים של מטלות בפרק זמן קצר ובמקביל- הכנת המשטחים להעמסה, והעמסת המשאיות. המערער טען כי לא נפלו כל סתירות בגרסתו לעניין זה, וכי כל העדויות שנשמעו לגבי שגרת עבודתו תומכות בגרסתו. באשר למסמכים הרפואיים טען המערער כי אף אם הרגיש מיחושים בחזה ביומיים שקדמו לאוטם אין בכך כדי לשלול קיומו של אירוע חריג שהחיש את בוא האוטם. עוד נטען, כי יש לבחון את חריגות האירוע מנקודת הראות הסובייקטיבית של המערער, וכי במקרה של ספק היה על בית הדין למנות מומחה רפואי.

9.     בישיבת קדם הערעור הסכימו ב"כ הצדדים, כי פסק הדין יינתן על ידי המותב על יסוד סיכומיהם בכתב, וכלל חומר התיק.

10. המערער ביקש לראות בהודעת הערעור כסיכומים מטעמו.

11. ב"כ המוסד תמכה, בעיקרו של דבר, בפסק הדין קמא, והדגישה כי מדובר בערעור עובדתי. עוד הוסיפה, כי הרישום במסמכים הרפואיים לפיו המערער סובל מכאבים בחזה כיומיים, סותר את הודעתו לחוקר המוסד לפיה חש בטוב במהלך סוף השבוע. 

דיון והכרעה:

12. לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ולכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות. זאת, מטעמיו של בית הדין קמא בפסק דינו, עליהם נוסיף מילים מספר.

13. הערעור מכוון, בעיקרו של דבר, כנגד ממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי, והמשקל שנתן לעדויות ולראיות שהובאו בפניו. ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, אשר ראתה ושמעה את העדים. לא מצאנו מקום לסטות מכלל זה במקרה שלפנינו.

14. בית הדין האזורי הגיע לכלל מסקנה, לאחר בחינת חומר הראיות שעמד בפניו, כי לא הוכח קיומו של אירוע חריג בעבודתו של המערער ביום 3.6.2007. בית הדין האזורי בחן את עדויות העדים שנשמעו בפניו ביחס לשגרת עבודתו של המערער וביחס למטלות שהוטלו עליו ביום האירוע, והשתכנע כי לא הוטל על המערער ביום האירוע עומס עבודה מיוחד, מעבר לעומס האופייני לעונת הקיץ בחברה. המערער לא העלה נימוק בעל משקל אשר יש בו כדי להצדיק התערבות במסקנה זו.

15. באשר לטענת המערער לפיה יש לבחון את האירוע מנקודת המבט הסובייקטיבית שלו בלבד יוזכר, כי בהתאם לפסיקתנו, לצורך הוכחת אירוע חריג בעבודתו של נפגע, נדרשת הן הוכחה אובייקטיבית והן הוכחה סובייקטיבית. שהרי לא יעלה על הדעת כי כל אימת שנפגע טוען כי אירע לו אירוע חריג בעבודתו, מבלי שיש לטענה זו תימוכין בראיות אובייקטיביות חיצוניות, תתקבל טענתו וימונה מומחה רפואי. הכללים להכרה באירוע בעבודתו של נפגע כאירוע חריג פורטו בפסק הדין בעניין סידה שניתן זה לא מכבר (עב"ל 502/09 סידה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 21.10.2010), כך: